אני כותבת כדי להבין. כשאני מבינה אני ברורה. קוראים לי ברוריה אבל כולם קוראים לי בולי. נעים להכיר.

אני אוצרת סיפורים ומעצבת מהם תכשיט. תכשיט שהוא סיפור, אמירת חיים. אני מאמינה שדורות צריכים זה את זה, ומהמקום הזה בונה גשר המחבר שורשים לכנפיים.

לגאסי זו התמצית. של מה שנלקח מהעבר, מוערך בהווה ויושרש בעתיד.

לגאסי עוסקת בעל זמניות. כמו השמלה השחורה, נשיקה ראשונה, בריוש חמאה. יש דברים בחיים שדורשים המשכיות. אי אפשר לומר פעם אחת ‘אני אוהב אותך’.

**

גדלתי בעסק משפחתי בתחום היהלומים. ידוע שיהלומנים כמו קוסמים לא כל-כך אוהבים להוציא החוצה את סודות המקצוע. אבל בא לי לגלות לכם סוד קטן שלא הרבה יודעים על יהלומים.

איכותו של היהלום מתחילה בחוסר מושלמותו

אם נתקלתם ביהלום מושלם – דעו לכם שהוא מזויף. אפשר ללטש, אפשר להבריק, אבל האיכות האמיתית של כל יהלום מצויה דווקא במהות הראשונית והבלתי-מושלמת שלו.

מדהים שהיופי הנשגב ביותר בעולם מגולם בעצם ע”י חוסר שלמות. תעשיה שלמה שמבוססת על הדפקטים שלה. מה זה בעצם אומר עלינו? אולי שהמהות הראשונית הבלתי מושלמת שלנו היא היהלום החבוי בתוכנו. והפגמים שלנו משחקים לטובתנו כבעלי צבע, טעם, אישיות וסיפור לגאסי מיוחד שרק אנחנו יודעים לספר.

לפני שהפכתי דירקטור ללגאסי עסקתי 15 שנה בשיווק מותגים רב לאומיים, בתפקידי האחרון כמנהלת שיווק ב ‘לוריאל’.

יש לי שלושה תארים מאוניברסיטת תל אביב, האחרון EMBA, אני מאמנת סאטית בוגרת Emotion, בוגרת ‘תעצומות’, בוגרת ‘כותרת’, בוגרת ‘עסקי יוקרה’ מאוניברסיטת ‘בוקוני’ במילאנו וגמולוגיה בתורת אבא. למדתי ללמד כתיבה יוצרת ואני מניחה שהסטודנטית שבי עוד לא אמרה את המילה האחרונה.

בעבר התנצלתי על התלמידה שבי, התקשיתי להגדיר את הלהט שלי ללימודים, וכמו תמיד בשעת קושי פניתי למלים. המילון מגדיר ‘סטודנט’ כאדם הלומד במוסד להשכלה גבוהה. מקורה הוא במילה STUDERE ופירושו ‘לכוון את ההתלהבות’. ובכן, הוקל לי, ומאז אני מכוונת את ההתלהבות לאן שהבטן בוחרת.

 “מאז שאני זוכרת את עצמי, סיפורים נגעו בי. ניסיתי לגעת בהם חזרה”

מאז שאני זוכרת את עצמי, סיפורים נגעו בי. ניסיתי לגעת בהם חזרה. החלטתי להשאיר אותם באמצעות חפצים. החפצים הכי משמעותיים בעיני, הם תכשיטים וספרים. כאלה שנשארים, שעוברים, שיש להם יורשים. תמיד חיפשתי את אלו שידברו אליי, היום אני מייצרת את אלו שמדברים אותי.

אני אוהבת דברים נאים, כלים נאים, מלים נאות וגבר נאה במיוחד, שמו עודד ויש לנו שלושה ילדים שנולדו באותה שנה (!) המשפט האחרון יכול להכיל בקלות בלוג נפרד…ואתו גם העובדה שעברנו מתל אביב לניו יורק לאחרונה.

יש לי הרגשה שלבלוג הזה יהיה חלק לא מבוטל במסלול החדש. מתפעמת לצאת לדרך…כמו פעם, כמו עכשיו.

תודה שאתם כאן